<h1>חוקות הדיינים סימן קס"א</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ג' דינין יש באונאה הא' הוא שאם מכר לו שוה ד' בה' או שוה ה' בד' שהוא יותר משתות בין לגבי המקח בין לגבי המעות הרי המקח בטל ושניהם יכולין לחזור בהם, והב' הוא שאם מכר שוה ששה דינרין בה' או שוה ז' בו' או שוה ה' בו' או שוה (ז' בה') [ו' בז'] ה"ז אונאה משתות ונקנה המקח וחייב להחזיר האונאה למי שנתאנה ובין שנתאנה שתות ובין שנתאנה יותר משתות יכול לתבוע האונאה או לבטל המקח עד כדי שיראה לתגר או לקרובו ואם שהה יותר משיעור זה אפי' מכר שוה יו"ד בכ' אינו יכול לחזור בו ולתבוע האונאה שהרי כבר מחל, בד"א כשנתאנה לוקח מפני שהמקח הוא בידו ומראה לכולם ושואל מהם אם נתאנה או אם לא נתאנה ולפיכך נתנו חז"ל שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו אבל אם נתאנה המוכר יכול לחזור בו לעולם מפני שהמוכר אינו יודע כמה הוא שוה אותו חפץ עד שיראה למכור לאחרים חפץ אחר שהוא כמו זה החפץ שטעה בו, ומ"מ אפילו שהוא לוקח אם לאחר זמן נתגלה לו שהיה מום באותו מקח שקנה יכול לחזור בו לעולם שהרי לא אמרו כדי שיראה לתגר או לקרובו אלא באונאה בלבד אבל במומין לעולם חוזר שהרי מקח טעות הוא. והג' הוא שאם נתאנה בפחות משתות כגון שמכר שוה ז' בח' או שוה ח' בז' או שוה ה' דינרין בה' ומחצה שהוא פחות משתות בין לגבי המקח בין לגבי המעות אינו חייב להחזיר לו כלום מפני שכל פחות משתות דרך בני אדם למחול אותו מיד ולא נאמר דין אונאה אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו עליו דין אונאה כלל אלא לקח שוה י' בכ' אינו יכול לחזור בו ולא לתבוע האונאה והטעם ההוא מפני שבעל הבית התכשיטין והכלים שלו חביבין עליו ואינו מוכרן אלא ביוקר והרי הוא כאלו פרש ואמר אני לוקח אותו אעפ"י שאני יודע שיש בו אונאה דבזה הוא ודאי מותר מפני שהרי הוא כאלו הוא מחל לו בפירוש, אבל נתאנה בעל הבית יש לו עליו דין אונאה כמ"ש למעלה ומ"מ אם בעל הבית מכר יריעות הרי הוא כתגר ויש לו דין אונאה כך מפורש במציעא בפ' הזהב [נ"א ע"א] וכ"כ רי"ף ז"ל וכ"כ גאון ז"ל וכל הפוסקים.
